הבהרה
אנו חלק מציבור המחנכים בישראל. אין כוונתנו להמעיט בערכן ובערכם של מורות ומורים העושים מלאכתם נאמנה וסובלים יום יום בכיתות עמוסות תלמידים. צמצום מספר התלמידים בכיתות  הנו יעד מבורך כשלעצמו . הויכוח הוא על מיקום הנושא בסדר העדיפויות הלאומי שלנו בדרך לתיקונה של מערכת החינוך וכן לגבי האופן שבו יש לבצע מהלך שכזה.


ראשית - נא לדייק בעובדות

ממוצע התלמידים בכיתה בישראל אמנם גבוה מהמקובל בעולם המערבי אלא שהמספרים המופיעים בתקשורת יוצאים לעיתים מהפרופורציות. בממוצע של 32 תלמידים בכיתה (ארצי) יש כיתות של 40 תלמידים ויש כיתות של 15  תלמידים.  רבע מהכיתות בישראל סובלות מצפיפות של 36-40 תלמידים - זה לא מעט - אבל זה לא כל הארץ. רוב הכיתות הצפופות הנן במגזר הממלכתי-עברי, ביישובים הגדולים. כך יוצא שכיתות אלו דווקא משתייכות לכיתות מוצלחות מבחינת הישגי התלמידים יחסית לשאר הכיתות בארץ. מובן שגודל הכיתה לא סייע לציוני התלמידים - אבל גם זו עובדה שצריך לזכור.

מה ההשפעה של גודל הכיתה?

הדעות חלוקות מאוד בעניין זה. נטיית הלב וההגיון לחשוב שמספר תלמידים נמוך יותר מאפשר יחס אישי יותר ולכן הצלחה גדולה יותר - בטח בכל מה שנוגע להנחלת ערכים, דוגמא אישית וכו'.


מצד שני - חברת מקינזי ושות' ריכזה נתונים אודות  119 מחקרים בנושא זה ומצאה כי רק תשעה מהם מצאו קשר בין גודל הכיתה והישגי התלמידים. רוב המחקרים לא מוצאים שום קשר כזה ומייחסים את עיקר הסיכויים של ילד להצליח לרמת המורה שלו ולא למספר התלמידים ששוהים עמו בכיתה.  

אז סביר להניח שצמצום מספר התלמידים בכיתה - חשוב מאוד בעיקר למורים שסובלים משחיקה קשה ביותר בכיתות הגדולות - בעיקר בתרבות הישראלית של ימינו.



אבל מה זה מזיק ?

להקטנת כיתות יש גם השפעות שליליות.המשמעות המיידית של הקטנת כיתות היא תוספת שעות הוראה - כלומר תוספת מורים. מדינת ישראל לא נהנית מעודף ביקוש להוראה וגם ככה רף הכניסה ללימודי הוראה נמוך מאוד. הקטנת כיתות תוביל להגדלה נוספת של ההיצע למורים וכך גם להורדת הרמה של המצטרפים. צריך להבין שהורדת רמת המצטרפים משפיעה מיד גם על רמת תהליך ההכשרה - מי שהיה פעם בשיעור באוניברסיטה יודע שמרצה לא יכול להפליג לאן שהוא רוצה כשחצי מהסטודנטים לא מבינים אותו. ירידה ברמה הממוצעת של הסטודנטים להוראה תפגע גם בסטודנטים המצטיינים להוראה.

וישנה עוד בעיה - למדינת ישראל סכומי כסף מוגבלים לביצוע רפורמה בחינוך. הקטנת כיתות היא מהלך יקר מאוד לכל הדעות. ביצוע מהלך שכזה יטרפד כמעט כל סיכוי לביצוע שינויים קריטיים כמו העלאת שכר למורים ועוד שינויים רבים הנוגעים ללב העניין בחינוך - רמת המורים. 

 
אז מה הדרך להקטין כיתות?  

הדרך היעילה ביותר להקטין כיתות היא להגדיר את יעדי ההקטנה ברמה הארצית (כפועל יוצא של שינויים נוספים במערכת) ולאפשר לבתי הספר להקטין כיתות בדרכים שונות ולפי הצורך. כך למשל כדאי לתת לבתי הספר שעות שאותן יחלקו באופן גמיש בכיתות ובשיעורים בהן נחוצה הקטנת הכיתה. ייתכן כי חלק מהשעות ינוצלו לעבודה פרטנית עם תלמידים.  

 
מי מתנגד לזה?

מי שמפחד מרפורמה כוללת בחינוך ומאוטונומיה לבתי ספר בפרט מבקש לבצע הקטנת כיתות "רוחבית" שכזו (בהחלטה ארצית לכל המערכת) שעלותה תמנע רפורמה אחרת בקרוב והאופן שבו היא מבוצעת לא ישנה את רמתם ומעמדם של המורים, סמכותם של המנהלים ואיכותם של בתי הספר.


מה קורה בעולם?

דוח מקינזי החוקר את המדינות בהן מערכות החינוך הטובות בעולם קובע מפורשות כי מדינות אלו בחרו להשקיע באיכות המורים ולא בתוספת שעות או הקטנת כיתות. ילדי פינלנד שמובילים את העולם המערבי בציוניהם, לומדים פחות שעות מכל הילדים בעולם המערבי בכיתות רגילות לגמרי.
מערכות החינוך הטובות ביותר דווקא צמצמו את מספר המורים הנדרשים במערכת וכך התמקדו בהעלאת שכר למורים. העליה בביקושים הובילה לעליה מיידית ברמת המצטרפים וכך גם עלה מעמד המורה. כל זה קרה בלי השקעה גדולה בחינוך - הכל עניין של מדיניות.

זה בידיים שלנו.