שינוי קביעת מדיניות

במדינת ישראל קמה מערכת חינוך שהובילה להישגים מכובדים, אך נוכח תמורות מקומיות ועולמיות נקלעה מערכת זו למשבר הטומן בחובו סכנה לעתיד ישראל.
 

מתוך הזדהות מלאה עם מטרות החינוך של ישראל (חוק חינוך ממלכתי, התיקון משנת 2000), בחרנו לשלב ידיים – אנשי חינוך, הורים ותלמידים- בקריאה להתחדשותה של מערכת החינוך הציבורית תוך הצבעה על פריצת דרך חינוכית של איכות, של משמעות ושל שוויון הזדמנויות.
 

אנו מכריזים בזאת על כוונתנו להיאבק למען איכות החינוך בישראל תוך חיזוק אחריותם של בתי הספר הציבוריים  –  כמקובל במערכות החינוך הטובות בעולם.

מתווה לשיפור בתי הספר הציבוריים בישראל

ילדות עם תיקים
אייקון- מזוודה

אחריות זו באה לידי ביטוי בשילוב הכרחי של סמכות ומחויבות:
סמכות לנהל את כלל הפעולות המתבצעות בבית הספר לרבות קביעת רוח בית הספר וחזון חינוכי;
תוכניות הלימודים שיטפחו את כישורי הבוגר במאה ה-21;
דרכי ההוראה שיעשו את הלמידה רלוונטית ללומד;
הערכה פנימית של הניהול, הצוות והתלמידים;
ניהול מלא של כוח האדם והתקציב שיועבר על ידי המדינה.

מחויבות ליעדי ליבה לאומיים המבטיחים מיומנויות וכישורים עדכניים, ערכים דמוקרטיים בזיקה לתרבות התלמידים, כללים לשמירה על איכות ומעמד המורים, וכן מניעת הפרטה ואפליה באמצעות מימון ממשלתי מלא בהתאם לצרכי התלמידים והגבלת מיון תלמידים.

מחויבות הצוות חלה על כל הנעשה בבית הספר, לרבות תכנון מקצועי, מבנה ארגוני הולם, שותפות הורים וקהילה, שקיפות, ונכונות לשאת בתוצאות של תהליכים אלו. 

אייקון- חץ

מפנה שכזה מחייב שינוי מהותי במנגנוני מערכת החינוך, לרבות הקמת רשות לאומית לחינוך, מִנהלי חינוך, צמצום ביורוקראטי, שיפור מערך ההכשרה והפיקוח, וכן הנהגת תקצוב שקלי, שקוף ושוויוני לבתי הספר – תוך העדפה מתקנת המתחשבת במצב הכלכלי-חברתי ובצרכי התלמידים.
 

מפנה שכזה יאפשר צמיחה של צוות חינוכי מחויב המקדם יוזמה וחדשנות ותחייב את בתי הספר לקיים מבנה ארגוני הולם המשתף את קהילת ההורים ומנהל את משאביו בשקיפות ויעילות.

אנו קוראים לקובעי המדיניות בישראל לתת אמון בצוותי החינוך והנהגות בתי הספר. אמון זה יתבטא בצמצום משמעותי של בחינות הסטנדרט (בגרות ומיצ"ב) ושל גודש מקצועות הליבה, שמקשים על בתי-הספר "לפרוש כנפיים".
 

אנו קוראים למנהלים, מורים, תלמידים, הורים, אנשי אקדמיה ועסקים ולאזרחים המעוניינים בקידומה של מערכת החינוך להצטרף אל המסע למען חינוך איכותי ושוויוני בישראל: חינוך ישראלי הנשען על תרבותם של התלמידים ועל ערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.
 

אנו קוראים לכל שוחרי טובתה של מדינת ישראל בארץ ובעולם לשלב איתנו ידיים בהובלת פעולות לשיפור מערכת החינוך כדי שתבטיח בסיס דמוקרטי איתן והתחדשות תרבותית מתמדת.

מניעים שינוי בחינוך

מערכת החינוך בישראל מצויה במשבר ערכי עמוק, סובלת מהישגים לימודיים נמוכים, הפערים בין התלמידים גדלים, הילדים משועממים, המורים שפופים והמנהלים מתוסכלים. זו אינה גזירת גורל – יש מה לעשות!
 

הפתרון המיידי למצב הוא העברת סמכויות רבות יותר למנהלי בתי הספר. כיום אין למנהלים סמכות לקבל את מרבית ההחלטות החינוכיות הנוגעות לתלמידיהם.
הגורם היחידי המקבל החלטות חינוכיות במדינת ישראל הינו משרד החינוך. משרד החינוך הוא הקובע את תכנית הליבה, מפקח על ביצועה, קובע בעקיפין את תהליכי ההוראה ומבצע את המדידה של תפוקת בתי הספר. מצב זה מחליש את בתי הספר. במקום שבו אין סמכות, אין אחריות, דבר הפוגע קשות במוטיבציה של צוותי החינוך.

חייבים להפוך את הפרמידה!

מחקרים גילו כי ארגונים מצטיינים הם הארגונים המצליחים להדביק את עובדיהם בחזון משותף, לקבוע ערכים ארגוניים המניעים את העובדים, להגדיר יעדי ביצוע משותפים, ליזום מנגנוני בקרה ולנקוט צעדי ביזור עמוקים, כאלה המשאירים ליחידות המשנה בארגון מרחב פעולה גדול – הן בשיקול הדעת הן במרחב ליוזמה ולחידושים.
 

מדינת ישראל חייבת לאפשר למנהלי בתי הספר לנהל את בתי הספר. כיום ביטוי זה הוא ריק מתוכן: מנהלי בתי הספר כיום אחראים על הקורה בבתי הספר אך משוללי סמכות. רק מתן מרחב אוטונומי למנהל יכול לאפשר את חירות היצירה החיונית כל כך לחינוך וללמידה בבית הספר, רק כך יוכלו בתי הספר למלא את שליחותם לחברה.
 

מה שטוב לארגונים מצטיינים בשאר המגזרים מתאים גם למערכת החינוך.
רוב המדינות המובילות בתחום החינוך הובילו שינוי של התמקצעות המנהלים וצוותי חינוך, רק ישראל ממשיכה להשתרך מאחור ומתכחשת לשינויים הנדרשים לטובת ילדינו.

שינויים הנדרשים במערכת

שיוויון הזדמנויות לכלל התלמידים


יש לחלק את סוגיית הפערים לפער בתוך בתי ספר ולפער בין בתי ספר. בישראל – הפערים הגדולים ביותר הם ללא ספק בין בתי ספר.
מערכות החינוך הטובות בעולם מקצות לבתי הספר תקציב דיפרנציאלי (משתנה) בהתאם לצרכים של כל בית ספר, כלומר ביחס לסיכויים של התלמידים בו להצליח. ככל שהסיכויים נמוכים יותר, כך התקציב גדול יותר – וזו בפועל "העדפה מתקנת" . קיימים הבדלים במידת התמיכה בהעדפה המתקנת אך לא בעצם נחיצותה.
מדובר בתקציב שוויוני – כלומר פועל לאור ערך השוויון. ההבדל בין שווה ובין שוויוני: שווה אינו שוויוני אלא להיפך – תקציב שווה לכל ילד פירושו הנצחת הפערים והעמקת אי השוויון.
הקצאה שוויונית אפקטיבית קשורה בקשר הדוק עם מבנה מערכת. ככל שהמערכת שקופה יותר וגמישה יותר – כך קל יותר להקצות נכון את המשאבים ולהגמיש את ההקצאה במידת הצורך.|
ברוב המדינות התקצוב ניתן במטבע – ישירות לניהול בתי הספר. עובדה זו כמובן מותנית בכך שבתי הספר יודעים לתפקד בניהול עצמי (ראו סעיף ניהול עצמי) אבל היא סוגיית מפתח להבנת משמעותה של הקצאה שוויונית. מבלי להעמיק במפתחות תקצוב ושיטות תקצוב נאמר כי הקצאה במטבע היא ההקצאה הרלוונטית ביותר להתמודדות עם פער באיכות החינוך בית בתי ספר. כדי להסביר את זה רצוי להכיר את המצב בישראל ואז לחזור לנעשה במדינות המובילות.

מה קורה היום בישראל? בשל ריכוזיות המערכת בתי הספר לא מקבלים שקלים אלא שעות הוראה. המדינה היא זו שמשלמת ישירות למורים את השכר (גם אם בקרב חלק מהמורים בחטיבה העליונה זה מתבצע דרך הרשות המקומית). במצב שכזה כל ניסיון לתמוך באזורי פריפריה מתבטא בתוספת שעות על יסוד הנחה כאילו תוספת שעות שווה לתוספת איכות. אבל בפועל ככל שיש יותר שעות כך יורדת האיכות! היקף השעות הניתן בישראל גבוה מכל מדיניות המערב ואיכותן יורדת בהתמדה. מדוע? משום שככל שיש יותר שעות נדרשים יותר מורים וכך אין מנוס אלא להתפשר על רמתם. לטובת העניין נביא דוגמא – אם רוצה ישראל לחזק יישוב בפריפריה במקצוע ספרות, היא מוסיפה שעתיים ספרות לכל תלמידי היישוב. לפני התוספת עבדו 10 מורים לספרות שאותם בחרו מתוך עשרים מועמדים. מותר להניח שהנבחרים היו הטובים ביותר. כעת נדרשים עוד חמישה מורים ולא חל כל שינוי בביקוש להוראת הספרות לכן בתי הספר יסתפקו בחמישה מורים פחות טובים. בעידן שבו איכות המורה הופכת חשובה מיום ליום (ראו סעיף הוראה חדשנית) יש לכך השלכה גדולה מאוד.
איכותה של שעת הוראה אינה נמדדת אבל אילו היה לנו מדד כזה – פערי האיכות בישראל היו נחשפים במלוא היקפם. כדי לקדם צדק חברתי, כלומר טיפוח כישורים רלוונטיים תוך העדפת אלה שיותר זקוקים לכך, מוכרחים לשנות את השיטה, ולהעביר לבתי ספר שקלים, יחד עם אחריות על כוח האדם. כך יוכלו בתי הספר בפריפריה למשוך מורים טובים יותר כדי שילמדו שעות אפקטיביות יותר.
נכון להיום מערכת החינוך הישראלית, מבין 60 מדינות נמדדות – עומדת בראש טבלת אי השוויון. מצב זה פוגע באופן מהותי בכלכלתה ובחוסנה של ישראל כחברה סולידארית. פערי הכישורים בישראל אינם רק בין יהודים לערבים או בין חילוניים לחרדים, אלא גם בין אזורי מרכז לאזורי פריפריה (שאינה בהכרח גיאוגרפית). ישנם תלמידים שהסיכויים שלהם להתקדם גבוהים, ורבים אחרים נועדו להישאר בעלי השכלה מצומצמת, אף אם לא בחרו בכך.
שיטת הבגרויות בישראל, שנועדה לתת סיכוי חברתי לכל תלמיד, מגבירה בפועל את הפערים: בשל גודש בחינות הבגרות, שאין דומה לו בעולם המערבי, נדרשים כל התלמידים להתחרות באותה זירה, של תוצאות הבגרויות, חרף הסיכויים הנמוכים של אוכלוסיות שהזכרנו. מבלי להיכנס לערכן של בחינות הבגרות באופן כללי, המבוססים נהנים הרבה יותר משיעורים פרטיים ומורים טובים בכיתות, מאשר יוצאי השכבות המוחלשות. הם יכולים גם להרשות לעצמם השקעה מתאימה באבחונים פסיכו-דידקטיים המאפשרים להם התאמות בעת ההיבחנות.




בית ספר בניהול עצמי


ניהול עצמי משמעותו מעבר ממוקד שליטה חיצוני למוקד שליטה פנימי.
ביחסי בית הספר עם המערכות הדומיננטיות לגביו – משרד החינוך והרשות המקומית – מתבטא המעבר בהיפוך המשולש: משמעות השינוי הוא מעבר ממצב שבו בית הספר בתחתית המשולש, ו'המשרד' ו'הרשות' מעליו , למצב שבו בית הספר עומד בראש, ותפקיד 'המשרד' ו'הרשות' הוא ליצור את התנאים האופטימליים להצלחתו. בית ספר בניהול עצמי, ע"פ הגדרת משרד החינוך, הוא בית ספר הנהנה מגמישות מירבית בשימוש במכלול המשאבים העומדים לרשותו, לשם שיפור וקידום הישגיו הפדגוגיים.
ממרכוז לביזור במערכת החינוך מערכת החינוך הממלכתית בישראל, כמו המערכת השלטונית בכללה, התפתחה כמנגנון ריכוזי, המרכז בידיו את הכוח, הסמכות והמשאבים לקבלת החלטות ברמה המדינית והביצועית כאחד. קליטת עלייה, צמיחה דמוגרפית מואצת, גידול בדרישה לחינוך, אמונת המדינה בתפקידה ויכלתה של מערכת החינוך להוות כור היתוך לאומה המתהווה, הצורך ביצירת שיוויון הזדמנויות – כל אלה הביאו להתערבות ושליטה של המדינה באמצעות פיתוח מנגנוני ניהול ארגון ופיקוח. בישראל, כמו במדינות רבות, הגיעו למסקנה שסטנדרטיזציה ובירוקרטיה ריכוזית אינן מביאות לשיוויון המיוחל, אלא מעוררות הרגשת ניכור אצל האזרח ומקשות על בתי ספר להגשים את יעדיהם החינוכיים. צוות בית הספר, במצב זה, חש עצמו כ"מתחזק פדגוגי", כ"זרוע ממסדית", שאינו יכול לממש את הפוטנציאל היצירתי והמנהיגותי שבו ופועל ברמת מוטיבציה נמוכה. תוצאה נוספת של בירוקרטיה ריכוזית היא פער עמוק בין סמכות ואחריות, הן ברמת השדה והן ברמת המטה, המוביל לעמימות והתנערות מאחריות.
ביטויי אי הנחת מהמערכת הריכוזית בישראל ובחינת מהלכים לשינוי מופיעים החל משנות ה 70 המוקדמות: 1972 ועדה בראשות שר חינוך דאז, יגאל אלון, מתייחסת להיעדר המוטיבציה, האדישות והמרירות בקרב המורים, ומביעה חשש שהריכוזיות השלטונית תביא גם את המסורים שבקרב המורים לאיבוד עניין והימנעות מאחריות. הועדה ממליצה לעודד אוטונומיה של מורים בתחומים מסויימים. 1973 – 1981 מאמצים ומהלכים להגברת האוטונומיה של בתי הספר בתחום הפדגוגי. הבחנה בין לימודי חובה; בחירה; רשות. 1989 דן ענבר (בי"ס לחינוך, האוניברסיטה העברית) מפרסם מאמר תחת הכותרת: "זכות ללא אפשרות" – האם אוטונומיה אפשרית במערכת ריכוזית? לטענת המחבר הנסיונות לביזור סמכויות לרמת השדה נכשלו מכיוון שבעלי הכוח (כולל מפקחים ושרשרת הממונים) מסרבים לוותר על כוחם ולהעניק ממנו לבתי הספר. 1992-3 ועדה לבתי ספר בניהול עצמי, הממליצה לפעול לשינוי מהותי של המצב הקיים. הועדה מבהירה שבית ספר בניהול עצמי פועל במסגרת מדיניות החינוך הממלכתית וסדרי עדיפויות של הרשות המקומית (אם וכאשר הוגדרו), ומתייחס למאפיינים ולצרכים הייחודיים של האוכלוסייה אותה הוא משרת (תלמידים, הורים, קהילה).
עיקרי המלצות הועדה: בית הספר בניהול עצמי יתוקצב באמצעות 'סל לתלמיד'. הסל יכלול את מרבית סעיפי התקציב המיועדים לתלמיד, למורה ולבית הספר. הסל יהיה שוויוני, פומבי ודיפרנציאלי. בית הספר יתנהל כמשק כספים סגור, במסגרת תקציבית שנתית כוללת. לבית הספר תינתן גמישות בהפעלת תקציב ויכולת המרה בין סעיפיו. בית הספר יהיה מוקד האחריות והסמכות לתכנון פדגוגי, הכולל: ​הגדרת חזון בית ספרי; מטרות ברורות וממוקדות; תכנון הלימודים ותכניות לימודים כנגזר מהמטרות; קיום משוב בית ספרי. כל זאת בזיקה למטרות החינוך ולתכנית הלימודים הרשמית. למנהל בית הספר יורחבו סמכויות בתחום כוח האדם. תפקיד הפיקוח יתמקד בייעוץ, תמיכה והכוונה של בית הספר. ראוי לציין שבישראל כמו במדינות אחרות בעולם, המעבר מאורינטציה ריכוזית לאוריינטציה ביזורית במערכת החינוך, מושפע גם ממושגים ותפיסות בסקטור העסקי: הגדלת יעילות ואפקטיביות שיתוף עובדים מהדרג המבצע בהחלטות תחרות בין בתי ספר אסטרטגיה שיווקית מדדי הערכה ראיית התלמידים וההורים כלקוחות ​​ יישום המעבר לניהול עצמי של בתי ספר בישראל נעשה בשלבים: 1996 פרויקט ניסוי, אשר כלל בראשיתו 9 בתי ספר ושנה לאחר מכן 35 בתי ספר נוספים. בתי הספר נבחרו ע"פ התאמתם למימוש התפיסה: מנהיגות מקצועית, בעלת ניסיון, עצמאית ויזמית; מסורת מוצלחת של צוות בית הספר בהובלת שינוי; אמון והערכה ביחסי בית הספר וסביבתו. במסגרת הניסוי נבחרה רשות מקומית אחת – ירושלים, שנכנסה לתכנית בשנת 1997, כדי ליצור את המודל הרשותי. 1998 מניסוי למדיניות: שר החינוך יצחק לוי מכריז על מדיניות של מעבר לניהול עצמי של בתי ספר, שבמסגרתה כל בתי הספר היסודיים יעברו לניהול עצמי, במהלך 7 שנים. ההצטרפות לתכנית נעשית ע"פ המודל הרשותי: כניסת רשות מקומית וכל בתי הספר שבתחומה כמכלול, בתהליך הדרגתי (בהתאם למספר בתי הספר). 2004 יושמה תפיסת הניהול ללא מעורבות משרד החינוך, ביוזמת חלק מהרשויות המקומיות, באופן אקראי, וללא מערך מקצועי מלווה. לכך התייחס מבקר המדינה בדו"ח משנת 2008: "בפועל התהליך שהחל משרד החינוך לקדם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים תוך הגדרת עקרונותיה של מדיניות הניהול העצמי, יעדיה ושלבי יישומה המפורטים הלך ונזנח משנת 2004 ואילך בלא שמטה משרד החינוך ביצע הערכה מסודרת באשר לתוצאות יישום המדיניות ובלא שהמשרד קיבל החלטה מפורשת בעניין." 2010 קיבל מטה משרד החינוך החלטה מחודשת ליישם את הניהול העצמי ונערך לכך באמצעות הקמת מערך מקצועי ולוגיסטי במטה ובמחוזות – הקמת מינהלת ניהול עצמי ומינוי בעלי תפקידים בכירים ליישום המעבר במחוזות. 2015 מתוך דוח של מרכז המחקר בכנסת: בישראל מעוגנת התוכנית למעבר בתי-הספר היסודיים לניהול עצמי בהחלטת ממשלה משנת 2011 ובחוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2014 בו נקבעו עקרונות המדיניות ומודל היישום. מכאן עולה כי רפורמה מרכזית בתחום החינוך בישראל, שיש לה השלכות ארגוניות, תקציביות ופדגוגיות, וכן השלכות על יחסי בית-הספר עם המערכות הדומיננטיות לגביו (משרד החינוך והרשות המקומית), אינה מוסדרת כלל בחקיקה ראשית של הכנסת או בחקיקה משנית. נראה כי יש מקום לבחון האם האתגרים הניצבים בפני רפורמת הניהול העצמי קשורים להיעדר הסדרה זו. מידע נוסף מאתר משרד החינוך:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/NihulAtzmi/medinyut/eqronot_hamedinyut/perek_01.htm
דוח מבקר המדינה על אי יישום המדיניות: http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_336/078c558b-20f8-4814-addc-f99afb44f5e9/110-schools.pdf
מרכז המחקר של הכנסת: מעבר בתי-ספר לניהול עצמי – הסדרה והיבטים ארגוניים אפריל 2017 https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03963.pdf




מעמד המורים


במדינות מערביות מובילות בתחום החינוך (= בכישורים הניתנים לתלמידים, בשוויון הזדמנויות ובפרמטים רבים נוספים) גם מעמד המורים גבוה.
בפינלנד למשל, המורים מתקבלים להוראה רק לאחר תואר שני ותקופת הכשרה מעשית ממושכת. ההכשרה מתבצעת על ידי 8 מוסדות (בלבד!) אקדמיים! ההשקעה הרבה במורים נושאת פרי בדמותה של מערכת חינוך מעולה. רק אחד מכל עשרה מועמדים להוראה מתקבל לעסוק בחינוך, ואלה הם האיכותיים שבסטודנטים. נכון שמשכורת המורים בפינלנד מעט גבוהה מזו של ישראל, אולם לא בה התשובה לאיכות, אלא באיכותם ובתנאי העבודה שלהם. למורים מידה רבה מאד של אוטונומיה בעשייתם החינוכית. המורים הם המפתחים של יחידות ההוראה בבתי הספר. הם זוכים לאמון כחלוצים של העתיד. בפינלנד ישנו אמון רב של כל אחד מן הדרגים במערכת בדרגים האחרים, ואמון זה יוצר אקולוגיית עבודה שונה מאד מזו שישנה בישראל. מה קורה בישראל היום? כיוןן שהחינוך הישראלי נתון בביקורת קשה וגורר שפע של אי-נחת, גם המורים נתפסים כבעלי סטטוס נמוך.
המורים הם, במידה רבה, קורבנותיה של שיטת החינוך הישראלית המיושנת, שאיבדה את הרלוונטיות שלה. בשיטה שבה "העברת חומר" ומבחנים היא עדיין התרבות המרכזית בשיעורים, המורים נהפכים לטכנאי מסירה של חומר המועבר אליהם ממשרד החינוך. בכדי לשדרג באופן משמעותי את מעמדם צריך להציע להם שיטה חינוכית שונה מזו של היום, שהוצגה בַסעיף "פדגוגיה חדשנית".
מעמד המורים נקבע גם ע"י היכולת להיפרד ממורים שאינם מתאימים לתפקידם.
בישראל יש קושי כמעט בלתי-עביר לפטר מורה כושל, והדבר משליך על תמונת ההוראה כולה. ברוב המדינות המובילות את החינוך – הדברים שונים. המורים ראויים להגנה מקצועית מסורה, אך לא כזו שמכשילה את הציבור החשוב הזה כולו.
מצ"ב הסכמי השכר העדכניים הזמינים בשפה האנגלית: ניו-זילנד: ההסכם של המורים העל יסודיים באתר משרד החינוך ההסכם של המורים היסודיים באתר משרד החינוך ההסכם הקיבוצי של המורים בבתי הספר האזוריים אוסטרליה: אתר איגוד המורים במדינת ויקטוריה ובו ניתן להרשם ולהוריד את ההסכם העדכני 2013.





1

2

3